באיזו דרך טובה יותר אפשר להמחיש את פער הדורות בימינו מאשר ילד סגור בחדרו, בוכה בגלל פסנתרנית יפנית שראה ביוטיוב, כשאביו צופה בערוץ ההיסטוריה.
אני בכלל לא מתבייש לומר שהפסנתרנית היפנית הירומי אוהרה היא הסיבה שאני מתחיל את הבלוג הזה.
במהלך שבת שלמה (למעט טבילה קטנה באגם ברמות מנשה) אני נאבק בתווים החמקמקים של הירומי בשיר שגרם לי לבכות אפילו כשאני מנסה לכתוב אותו: Place to Be.
קצת כמו לקרוא ספר על ספינה או דקה לפני שמקיעים, המועקה המתוקה הזו היא פשוט משהו שאני חייב לחלוק. בהצלחה לבלוג החדש
הירומי במלוא הדרה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה